מי לא מכור לצלוחיות החמוצים של האסיתיות?
ירקות בטעם חמוץ-מתוק-חריף כמו החיים.
כדרכם של חמוצים יש גירסאות רבות ומליוני פטנטים
וזו השיטה המנצחת שלי :
לסיר גדול מכניסים סוכר, מים וחומץ ביחס של 1:1:1
[בכמויות שאני עושה מדובר על ליטר מכל נוזל ושקית שלמה של סוכר]
מוסיפים פלפל חריף חתוך או אפילו שניים,
כפית מלח,
ופרוסות של ג'ינג'ר טרי ללא הקליפה.
זה אומר כוס מכל מרכיב או ליטר מכל מרכיב, וכן, זה הרבה סוכר.
לא כל הנוזלים נכנסים בסופו של דבר לצנצנות, ואתם יכולים כמובן לנסות תמהילים אחרים או אפילו ממתיקים מלאכותיים, עם הנסיון תגיעו למתכון המנצח שלכם, אבל כרגע, ביקשתם את שלי ודי להתנצל.
מדליקים את האש ומערבבים עד שכל הסוכר נמס, לא חובה להביא לרתיחה וחשוב לערבב כדי שהסוכר לא יתקרמל בתחתית.
כשאין זכר לגרגרי הסוכר מכבים את האש ומוציאים את הג'ינג'ר והפלפל, נוסיפותם בסוף כדי שיהיה קל לזהות. לא כלכך נעים לתת ביס בג'ינג'ר שהתחפש לכרוב.
כעת מתחילים להכניס את הירקות לסיר [כשהוא כבר לא על האש, זוכרים?]
השילוב המנצח שלנו הוא כרוב גזר ומלפפונים.
כמובן שתוכלו להוסיף גם כרובית, פלפלים צבעוניים וכל ירק שאתם אוהבים אבל הבסיס הוא מאסט [ולטעמנו גם הכי טעים].
תחילה כרוב שלם שחתכתי לפיסות גסות.
נותנים לכרוב לאבד נפח ולשקוע בנוזלים החמים ובנתיים קולפים וחותכים את הגזרים.
נוסיף גם אותם ובנתיים נפרוס את המלפפונים כולל הקליפה ששומרת על צורתם.
זהו. כמעט סיימנו.
כשכל הירקות איבדו קצת מהנפח נתחיל למלא את הצנצנות ולדחוס את הירקות ללא בושה.
אם אין מספיק צנצנות אפשר להשתמש גם בקופסאות חד פעמיות.
כשכל הירקות מצאו את מקומם נמלא את הצנצנות בנוזלים, ולפני שנסגור את המיכסה נוסיף מלמעלה קצת מהפלפל החריף והג'ינג'ר.
כשהירקות התקררו נעביר את הצנצנות למקרר, יום אחד מספיק כדי לקבל את הטעם המופלא.
את הנוזלים שנשארו בסיר שופכים, אין בהם צורך.
השיטה הזו עדיפה בעיני על פעולת ההחמצה בתוך הצנצנות, בשיטה הרגילה למחרת כבר יצופו הירקות במחצית העליונה של הצנצנת כשבחלק התחתון נקבל חצי צנצנת עם נוזלים שתופסת לנו סתם מקום במקרר וממילא תישפך.
להגשה - נעביר את הירקות לצלחת ונפזר עליה שומשום שחור קלוי.
אל תוותרו. חפשו אותו במדפים האסיתיים, זה משדרג את הטעם בכמה רמות.
