מג'דרה דרוזית עם בורגול או עם אורז

מג'דרה היא תבשיל טעים, בריא, טבעוני, ואם היא מבוססת על אורז ולא על בורגול היא גם נטולת גלוטן.
אצלנו מעדיפים אותה על בסיס בורגול וכשאנחנו מבקרים בצפון אנחנו משתדלים לקנות ולהביא הביתה מנות ממסעדות דרוזיות [מכורה למג'דרה של ראמה]
כל נסיונותי, בעבר, להכין בעצמי בבית, נכשלו.  זה אפפם לא היה כמו שם.

לפני כשנה, כשהתארחנו בפסטיבל הסרטים בחיפה, שילבנו בחופשה סדנת בישול דרוזי
ממליצה עליה מכל הלב, מבשלים תחת הדרכה מפורטת ובסוף יושבים לסעודת מלכים.
ואם לא מתחשק לבשל אפשר גם להגיע רק לארוחה.
על כרטיס הביקור יש את הפרטים של פול שמארגן את הסדנאות ועליו בכתב יד הוספתי את מס הטלפון של פנינה, המארחת, למקרה שתרצו להגיע אליה רק לארוחה.

אז למדנו למלא קישואים, 

         

לגלגל עלי גפן וכרוב, לטגן בצק שכבר אינני זוכרת את שמו

ובמייל שמורים לי מתכונים נוספים שקיבלנו בסיום החוויה.
שומדבר מכל אלה לא הכנתי בבית מלבד המג'דרה שאני מכינה שוב ושוב ורביד ועדי מתות עליה.

כאמור, אנחנו מעדיפים את המג'דרה על בסיס בורגול
הצילומים, כאן,  יהיו דווקא של מג'דרה עם אורז משום שהיא מיועדת גם עבור מי שאינו אוכל גלוטן.   ההכנה זהה כך שתוכלו להכין אותה גם כך וגם אחרת.

מצרכים :

* כוס עדשים קטנטנים.  זה קריטי.  אפשר להכין מג'דרה מעדשים בגודל הרגיל הנמכרים בסופר ובחנויות התבלינים, זה פשוט לא יהיה אותו דבר.  
ניתן להשיג את הגודל הקטן בחנויות אורגניות ובחלק מחנויות התבלינים, באיזור שלנו, למשל, מוכרים את הסוג הזה אצל "חסיד" בנס ציונה.
* 3-4 בצלים גדולים פרוסים לחצאי עיגולים או קצוצים לקוביות.
* שמן זית לטיגון הבצל.
* כוס בורגול בינוני שטוף או כוס אורז שטוף על פי טעמכם

*מלח

* שלש כוסות מים.

אופן ההכנה:

בוררים ושוטפים את העדשים, מכניסים אותם לסיר עם שלש כוסות מים מהברז ומבשלים עד ריכוך.

בזמן שהם מתרככים, מטגנים את הבצל בשמן הזית על אש לא גבוהה, שיתבשל ולא ישרף. 

כמה שמן?  לא מעט. יוצקים שמן למחבת עד שהתחתית מכוסה בשכבה נאה.

כשהעדשים התרככו, מוסיפים לסיר את האורז או הבורגול השטוף, את הבצל יחד עם השמן ומוסיפים מלח לפי הטעם.

מנסיוני, אם בחרתם לבשל אורז, רצוי להוסיף עוד כחצי כוס מים.
אם הוספתם לסיר בורגול - אין צורך בתוספת מים.


מכסים את הסיר ונותנים לכל הטוב הזה להתבשל על אש חלשה עד שכל המים נספגו והבורגול התרכך.

       

   

טדאם!

פלפלים ממולאים הכי שווים בעולם

החומרים:

פלפלים בכל הצבעים רק לא ירוק כהה כי הם מרים במיוחד.

בצל קצוץ.

500-700 גר' בשר טחון - אני טוחנת אצל הקצב חזה בקר טרי, ואת העצמות שומרת למרק/חמין.

חצי חבילת פטרוזיליה קצוצה.

חצי חבילת שמיר קצוצה.

2 כוסות אורז.

קופסת רסק עגבניות בינונית.

מלח, פלפל, אבקת מרק, סוכר.

יש הכל?

מ-ת-ח-י-ל-י-ם :

שוטפים את הפלפלים ומסדרימותם בסיר רחב ושטוח, מורידים את החלק העליון כדי לאפשר לאורז 'להישרף' מלמעלה.

בנתיים, בסיר אחר, מטגנים את קוביות הבצל עד הזהבה

מוסיפים את הבשר הטחון וממשיכים בטיגון עד שהוא מחליף צבע, מפוררים את הבשר תוך כדי הטיגון, אני עושה זאת בעזרת ממחה, או איך שלא קוראים למכשיר איתו מכינים פירה:

מוסיפים אורז שטוף

ואת עשבי התיבול הקצוצים

כעת מתבלים : מלח ופלפל, שתי קופסאות של רסק עגבניות קטנות [או שני שליש של קופסה בינונית, הרבה יותר משתלם, ידעתם?],  אבקת מרק ומעט סוכר כדי לשבור את חמיצות הרסק.

אוקי. עכשיו מגיע חלק חשוב :
לאט ובסבלנות, מוסיפים מים רותחים ונותנים להם להתבשל ולהיספג באורז, יכוליות שכך מכינים ריזוטו, מעולם לא הכנתי אבל נראה לי שהשיטה דומה, ממשיכים להוסיף בכל פעם כוס של מים רותחים ולבשל על אש קטנה עד שהאורז חצי מבושל, כלומר, נגיס אבל לא ממש רך.

ממלאים את הפלפלים ומשאירים מקום, לא לשכוח שהאורז ממשיך לתפוח בבישול :

מכינים את הרוטב בסיר שבו הכנו את המילוי : מוסיפים את הרסק שנשאר או פותחים קופסה קטנה נוספת, מתבלים באותם תבלינים בהם תובל המילוי, ומערבבים עם מים רותחים.
יוצקים את הרוטב סביב הפלפלים וגם לתוכם כדי שיעזרו למילוי להמשיך להתבשל:

מבשלים על הכיריים כחצי שעה ומעבירים לתנור לשעה נוספת עד ריכוך והשחמה. משתדלים לא לגנוב את החלק השרוף מכל הפלפלים למרות זה קשה נורא

כמה הערות לא ממש חשובות ובכל זאת :

* בכל מקרה בו צריך יותר מקופסת רסק קטנה כדאי להשתמש בבינונית.  הגדולה - גדולה מדי [עבורי] אבל הבינונית עולה פחות משתי קופסאות קטנות.

* האיש מצא אבקת מרק ללא מונוסודיום וללא צבעי מאכל וחומרים משמרים.  אני לא מצליחה לבשל ללא אבקת מרק כך שזה פיתרון מעולה לאנשים כמוני. [יקר יותר כמובן, אבל שווה]

* כמובן שלא חייבים להוריד את החלק העליון של הפלפלים, אפשר לחתוך חלקית, למלא ולסגור, מתקבל פלפל חכוך ומשגע בחלק העליון במקום אורז חרוך, לבחירתכם.

* אצלנו אוהבים פלפלים אדומים, צהובים וכתומים.   הירוקים מרים מדי עבורנו, במיוחד בעלי הקליפה הכהה. עניין של טעם.

* אם נשאר מילוי בסיר, אני מוסיפה מים ומבשלת עד ריכוך, זה נחטף מיידית, וקוראים לזה : אורלונז - על משקל בולונז.

מטבוחה של ארבע שעות - הדבר האמיתי

* פורסם לראשונה ב"תמונות באותיות" 30.5.12 כשהקטנה ביקרה אצל אורן בדבלין [לפני היציאה לרילו]

מטבוחה אמיתית עושה לו את זה.

כל מרוקאית אסלית שנתנה לו מהאדום האדום הזה, זכתה ממנו לכזה חיוך שמאותו רגע היתה שולחת לו קופסאות מלאות בסלט הקסם שעושה אותו למאושר.

כך היה זוכה למשלוחים מאמא של מאיר חברו הטוב או מנלי הסייעת היקרה שלי.

אז ברור שגמאני רציתי, לא את המטבוחה, את אותו חיוך.

זו באמת המון עבודה, כך שכשהייתי מכינה הייתי מדלגת על כל מיני שלבים, עושה קיצורים:

פעם לא קולפת את העגבניות, ופעם לא שורפת את הפלפלים או מבשלת על אש חזקה מדי או זמן קצר מדי,,,

זה טעים, הוא היה אומר, אבל זה לא באמת מטבוחה.

וכשהיה גובר עליו הקריז היה מזמין מקום במסעדת 'אורו' שבפארק המדע ברחובות, ואת המטבוחה שלהם מבקש פעמיים, מנה אחת כדי לארוז הביתה.

אבל באירלנד אין 'אורו' ובביקור האחרון הכנתי את הדבר האמיתי, בלי קיצורים ובלי דילוגים, חבריו והוא כלכך התלהבו שחשדתי שאולי זה רק משום שבמדבר כל קוץ פרח.

אז הכנתי גם בארץ והבאתי לנלי לטעימה. הביקורת עברה בהצלחה.

אז הנה אני כאן לחלוקיתכם בתמונות [סופסוף] את המטבוחה שמתקררת אצלי ברגעים אלה בסיר :

קולפים עגבניות בשלות וחותכימותן לקוביות.
איך קולפים?
חורצים איקס בשני צידי העגבניה, מניחים בקערה, שופכים מים רותחים וממתינים 2 דקות.  הקליפה יורדת כמעט מעצמה.

שורפים את קליפתם של 2 פלפלים אדומים [גמבות] ואחד ירוק חריף.
את האדומים אני שורפת בגריל ואת הירוק על אש הגז הגלויה.
עוטפימותם כשהם עדיין חמים, אחרי ש'יזיעו' הקליפה תרד מהם בקלי קלות.
חותכים גמותם לקוביות.

מכניסים לסיר קוביות מראש שלם של שום, פלפל חריף ושמן בנדיבות.
מדליקים את הלהבה.

כשרותח, לפני שהשום ישרף וימרר לנו את התבשיל, מוסיפים את קוביות הפלפלים האדומים

אחרי טיגון קל מוסיפים את קוביות העגבניות הקלופות

מביאים לרתיחה, מחלישים את האש ומבשלים 4 שעות! עד שכל המים מצטמצמים.
לא צריך לעשות לסיר בייביסיטר, אבל כדאי מדי פעם לבחוש.
מאד לא נעים לגלות סיר שרוף.

אם אתם אנשים של שלאפ שטונדה כמוני, מפסיקים את הבישול וממשיכים כשמתעוררים.
כשכל המים הצטמצמו, מוסיפים כף גדושה של רסק עגבניות, מלח ומעט סוכר.

מקררים וטועמים.

חמוצים אסיתיים

מי לא מכור לצלוחיות החמוצים של האסיתיות?

ירקות בטעם חמוץ-מתוק-חריף כמו החיים.

כדרכם של חמוצים יש גירסאות רבות ומליוני פטנטים

וזו השיטה המנצחת שלי :

לסיר גדול מכניסים סוכר, מים וחומץ ביחס של 1:1:1

[בכמויות שאני עושה מדובר על ליטר מכל נוזל ושקית שלמה של סוכר]

מוסיפים פלפל חריף חתוך או אפילו שניים,

כפית מלח,

ופרוסות של ג'ינג'ר טרי ללא הקליפה.

זה אומר כוס מכל מרכיב או ליטר מכל מרכיב, וכן, זה הרבה סוכר.

לא כל הנוזלים נכנסים בסופו של דבר לצנצנות, ואתם יכולים כמובן לנסות תמהילים אחרים או אפילו ממתיקים מלאכותיים, עם הנסיון תגיעו למתכון המנצח שלכם, אבל כרגע, ביקשתם את שלי ודי להתנצל.

מדליקים את האש ומערבבים עד שכל הסוכר נמס, לא חובה להביא לרתיחה וחשוב לערבב כדי שהסוכר לא יתקרמל בתחתית.

כשאין זכר לגרגרי הסוכר מכבים את האש ומוציאים את הג'ינג'ר והפלפל, נוסיפותם בסוף כדי שיהיה קל לזהות.  לא כלכך נעים לתת ביס בג'ינג'ר שהתחפש לכרוב.

כעת מתחילים להכניס את הירקות לסיר [כשהוא כבר לא על האש, זוכרים?]

השילוב המנצח שלנו הוא כרוב גזר ומלפפונים.

כמובן שתוכלו להוסיף גם כרובית, פלפלים צבעוניים וכל ירק שאתם אוהבים אבל הבסיס הוא מאסט [ולטעמנו גם הכי טעים].

תחילה כרוב שלם שחתכתי לפיסות גסות.

נותנים לכרוב לאבד נפח ולשקוע בנוזלים החמים ובנתיים קולפים וחותכים את הגזרים.

נוסיף גם אותם ובנתיים נפרוס את המלפפונים כולל הקליפה ששומרת על צורתם.

זהו.  כמעט סיימנו.

כשכל הירקות איבדו קצת מהנפח נתחיל למלא את הצנצנות ולדחוס את הירקות ללא בושה.

אם אין מספיק צנצנות אפשר להשתמש גם בקופסאות חד פעמיות.

כשכל הירקות מצאו את מקומם נמלא את הצנצנות בנוזלים, ולפני שנסגור את המיכסה נוסיף מלמעלה קצת מהפלפל החריף והג'ינג'ר.

כשהירקות התקררו נעביר את הצנצנות למקרר, יום אחד מספיק כדי לקבל את הטעם המופלא.

את הנוזלים שנשארו בסיר שופכים, אין בהם צורך.

השיטה הזו עדיפה בעיני על פעולת ההחמצה בתוך הצנצנות, בשיטה הרגילה למחרת כבר יצופו הירקות במחצית העליונה של הצנצנת כשבחלק התחתון נקבל חצי צנצנת עם נוזלים שתופסת לנו סתם מקום במקרר וממילא תישפך. 

להגשה - נעביר את הירקות לצלחת ונפזר עליה שומשום שחור קלוי.

אל תוותרו. חפשו אותו במדפים האסיתיים, זה משדרג את הטעם בכמה רמות.

פסטיה

טוב זה באמת אחד הדברים היותר טעימים שיש

האהבה שלנו למעדן האלוהי הזה העלתה אותנו לא פעם לירושלים, למסעדת דארנא המרוקנית שמכינה את הפסטיה הכי הכי הכי שווה בעולם.

בדבלין, יסמין לימדה אותי להכין בעצמי ומאז כשמתחשק לי לפנק לפנק לפנק אני נזכרת ומכינה.
אתמול היה ערב שכזה כשהבנות שעברו לדירה משלהן הגיעו לארוחת שבת.

מה צריך?

פרגיות, בצל, צימוקים, כוזברה, שקדים מולבנים, עלי בצק [פילו או סיגרים], מלח, פלפל שחור, א.סוכר וקינמון.

מבשלים את הפרגיות במים רותחים כרבע שעה, מקררים, מפוררים או קוצצים.

במחבת ללא שמן קולים שקדים מולבנים

מטגנים המווון בצל [אני מטגנת בווק]

כשהוא משקיף ומצהיב מוסיפים את הפרגיות ומטגנים קצת יחד
מוסיפים את הצימוקים, הכוזברה, השקדים הקלויים

מתבלים במלח, פלפל שחור ומעט קינמון
ומקררים

פותחים את העלים, ממלאים, מקפלים למעטפה או לצורה של אגרול
מטגנים
וכשמתקרר מפזרים א.סוכר ומעט קינמון
[אם תפזרו כשהפסטיה לוהטת אבקת הסוכר תימס] 

ומדי פעם, בארועים מיוחדים, פרגנו לעצמכם את הפסטיה ומרק החרירה של דארנא
עם התמר והלימון שליד
ואחריהם סיבוב במגרש הרוסים הסמוך.
הכי פינוק.

פרגיות ודלעת בקרם קוקוס

היום, יום עוזרת, מכאן נובע שצריך לברוח מהבית בשבע בבוקר [בחופש!!!]

אני - "נראה לי שאני מבלה אצלך את מחר בבוקר".
הסטודנטית - "בכייף אבל אני עובדת".
אני - "אופיתך. אולי אבשל לך משהו ואקפיץ לך לעבודה לצהריים?"
היא - "אין צורך, עוד יש לי שניצלים ופסטה מהמשלוח הקודם, אבל בדיוק הסתיים.  אפשר שתכיני את הפרגיות והדלעת אבל שיהיה ממש חריף?"
ברור שאפשר!

בסיר רחב מטגנים בצל חתוך גס

כשמזהיב מוסיפים רצועות או קוביות של פרגיות, קוביות דלעת [גילינו שעדיף דלורית] , מלח ופלפל שחור.

כשגם הן קצת מטוגנות נוסיף 3 שיני שום קצוצות, מעט זנגוויל מגורר, כף סוכר, 2 כפות משחת קארי ירוקה, פחית קרם קוקוס וכף אבקת מרק שהומסה בחצי כוס מים רותחים.
מעל הכל נפזר חופן של כוזברה ועלי בזיליקום טריים וקצוצים, ומעט אבקת צ'ילי [הקארי כבר מספיק חריף].

נבשל על אש קטנה עד שהדלעת מתרככת, מעולה לצד אורז לבן.


הריח משגע.
הפעם לא טעמתי, הכל עבורה.
בעצמי יוצאת לצהריים על החוף, בכל זאת, ימים אחרונים של חופש :)



- - - - - -

התבשיל מבוסס על המתכון המצוין של רותם ליברזון שעם הזמן התאמתי לטעמנו :
במקום פיסות עוף עם עצמות הסטודנטית מעדיפה פרגיות ובמקום דלעת - דלורית
כמוכן היא מעדיפה קארי ירוק ולא אדום [ניסינו את שניהם], דלעת מרוככת ולכן מבושלת ברוטב מההתחלה, וכך גם לגבי עשבי התיבול.

נפגשנו בגריי בר ביהוד

"נפגשנו" [קלפטר, אלוארצ'יק ואפרים שמיר] חוגגים עשור של פגישות.
כמובן שכבר ראינו אותם לפני עשר שנים וגם בין לבין במקומות ובהרכבים שונים.
הזמן עושה בהם דברים כמו בכולנו,  לאפריים כבר לא ממש מצליח בגבוהים וקלפטר גם לו קצת קשה, אתם יודעים, אבל כמה אהבה שהם קיבלו מהקהל והשירים,,, הו השירים,,, והנוסטלגיה  והצליל המכוון ולא תדעי אהבה אמיתית לעולם כי האהבה שלי היא לא האהבה שלו, לאלא.

אמרתי לו שאנלא זוכרת אותו שר כך לאורך מופע שלם.
שורה פה שורה שם - זה כן, אבל ככה? זה חדש [וכייף]
הוא ענה שבגלל שהתיישבנו מילימטר מקלפטר הרגיש מחוייב לעזור לו,,

חוצמזה הוא שם לב שדווקא את "נפגשנו" הם לא שרים אף פעם.
זה קטע, נכון?   [אבל רק הוא יכול לשים לב ולזכור דברים שכאלה]

אז בעצם, באתי לספר שמצאנו מקום חדש להופעות הישנות והוא שווה לא פחות מהזאפות למיניהן : 
הגריי בר ביהוד - נעים להכיר.

מרווח [יחסית]  יש המווון שולחנות לזוגות [בזאפה פעמים רבות יצופפו אותך עם זוג נוסף גם אם הגעת ממש מוקדם ותפסת מקום לבד]. 
אין חלב סויה לטבעוני שחושק בקפה הפוך אבל המלצרים חביבים וממוזג ובאמת שמומלץ.
כנהוג במקומות כאלה, הישיבה היא על בסיס מקום פנוי וצריך להגיע ממש בפתיחה כדי לתפוס מקום צמוד לבמה [כי אם כבר הופעות אינטימיות - שיהיה עד הסוף].
אם זה פחות חשוב לכם ו/או אם באתם בקבוצה - יש ספות שנראות נוחות ומזמינות על הבמות המוגבהות שמסביב.

ונגיד שאתם כבר נשואים מלאנתלפים ועל כל מה שהיה לכם כבר דיברתם בקניות של הבוקר ואת ההשלמות עשיתם בנסיעה, וכבר אכלתם את לחם הבית עם חציל [הוא] ואת עוגת הגבינה [אני] ועדיין נשארו שעה וחצי לשרוף,מה אז??
מכיוון שלמודי נסיון אנחנו, הבאנו את Love letter  שהוא משחק קטן וערמומי שמיועד בדיוק למטרות שכאלה.
כן. הוא ניצח.
כן. אני לומדת להפסיד בכבוד.

ללוח ההופעות ופרטים נוספים על הגריי בר ביהוד

תהנו!